חסידי אומות העולם

מבחר סיפורים

בוסניה

מוסטאפה הרדאגה
(Mustafa Hardaga)

זיינבה רביעית מימין בטקס נטיעת עץ ביד ושם

תמונות נוספות

מוסטאפה הרדאגה, מוסלמי תושב העיר סרייבו שביוגוסלוויה, קיים במשך שנים רבות קשרי ידידות עם יוסף חביליו, יהודי בן עירו. באפריל 1941 נהרס ביתו של חביליו בהפצצת חיל-האוויר הגרמני שקדמה לפלישה, והרדאגה הציע את ביתו לבני משפחת חביליו כמקלט זמני. כאשר עברו את סף ביתו, קיבל אותם מוסטאפה במילים האלו "יוסף, אחינו אתה. רבקה אשתך היא אחותנו, וילדיך הם ילדינו. הרגש בביתי כבביתך, מה ששלנו שלך". לאחר שהות של ימים מספר עלה בידי יוסף להבריח את אשתו ואת ילדיו לעיר מוסטאר, שהיתה בשליטת האיטלקים. לימים נעצר יוסף ונשלח לכלא. בחורף 1941 הוצאו העצירים לנקות את השלג, ופתאום ראה יוסף את אשתו של מוסטאפה, זיינבה (Zayneba), ובידיה חבילה עם אוכל עבורו. הדבר שב ונשנה כמה פעמים. כעבור זמן-מה הצליח יוסף לברוח מן המעצר ולחזור לבית הרדאגה. ואף-על-פי שנתקבל שם בזרועות פתוחות ונאמר לו שיוכל להישאר לאורך זמן, עזב אותם יוסף לאחר תקופה קצרה והצטרף למשפחתו במוסטאר.

כאשר חזרה משפחת חביליו לסרייבו שבה והתארחה בבית הרדאגה עד שמצאה מקום מגורים משלה. כעבור שנים עלתה משפחת חביליו ארצה. בשנת 1981 אירח יוסף חביליו את זיינבה בעת ביקורה בארץ לרגל ההכרה בה ובבעלה המנוח כחסידי אומות העולם. לאחר שנטעה עץ בשדרת חסידי אומות העולם בירך אותה שייח מוסלמי על שמילאה הלכה למעשה את מצוות האיסלם בדבר הכנסת אורחים השרויים במצוקה על-אף התנאים הקשים ששררו בימים ההם.

אך הסיפור לא הסתיים בכך. בשנות התשעים במלחמת האזרחים ביוגוסלביה לשעבר, היתה סרייבו נתונה למתקפה סרבית. יד ושם והג'וינט פנו למנהיגי בוסניה בבקשה לאפשר לזיינבה ומשפחתה להגיע לישראל. ואמנם, ב-1994 הגיעו זיינבה, בתה עם בעלה ובתה. לאחר שבתקופת השואה הצילו משפחה יהודית, הרי שהיוצרות התהפכו, והמצילים מצאו מקלט במדינתם של הניצולים. בתה של זיינבה ומשפחתה החליטו לעשות צעד נוסף והתגיירו. רהבת, שרה פצ'נץ, החלה לעבוד ביד ושם, בארכיון, שם נשמר גם התיק המספר את סיפור משפחתה.

הדפס