מתנדבים מספרים

כשנולדה הבת השלישית, אמרה האם: שמה של הקטנה יהיה שיינע. שני הבנים מחו על כך בתוקף. לאחותנו לא יהיה שם גלותי, אמרו ודרשו עבורה שם עברי- נאוה. כשם בתו של בעל המכולת . "וכך"-אמרה נאוה- "זכיתי בשם שלי" . כשנאוה היתה כבת חמישים , ואני התחלתי לשוטט בין דפי העד הממוחשבים, מצאתי דף עד, שנכתב הרבה שנים קודם לכן על שיינע - תלמידה צעירה מן העיירה הנחרבת של אמה של נאוה –ושם משפחתה-כשם נעוריה של האם (שכבר לא היתה אז בין החיים). את הדף מלאה אשה מאחד הקיבוצים, כשהיא מגדירה את הקרבה לנספית "חברה".
מכל הנתונים שבדף היה ברור ששיינע היתה אחות האם. הדודה של נאוה-שאותה לא הכירה מעולם. ספרתי על כך לנאוה . שלחתי לה את דף העד . אתרתי גם את מספר הטלפון של הקיבוצניקית. נאוה הססה זמן רב. "אולי האשה נפטרה כבר"- אמרה. "ואולי היא כבר איננה זוכרת. ואולי לא תרצה לדבר , או לא תוכל לדבר". כשטלפנה לקיבוץ ושאלה על האשה נאמר לה, שלמרות גילה המופלג היא מחזיקה בתפקיד אחראי מאוד במשק ועושה אותו היטב. עברו ימים רבים עד שנאוה התקשרה אל האשה ("נורא חששתי" הסבירה). הציגה את עצמה ובקשה לשמוע על נעורי אמה ועל שיינע . "אוי" אמרה הקיבוצניקית. "מה שאת מעלה אצלי!את אמך אני זוכרת כאחות הגדולה והיפה של שיינע ,שאתה מעולם לא דברתי. המשך...

דליה כ"ץ
מתנדבת בפרויקט איסוף שמות