אוסף האמנות של יד ושם הוא האוסף הגדול והמקיף ביותר בעולם בנושא השואה. יש בו כ-10,000 יצירות אמנות, רובן מתקופת השואה. להצגתו של אוסף זה, בעיקר יצירות שנעשו בתקופת השואה עצמה, נבנה עתה מוזיאון ייחודי בסיועם הנדיב של מירי ושלדון אדלסון (מארצות הברית). האמנות מעניקה זווית ראייה שונה של השואה – זווית הראייה של היחיד - והיא כלי שלא רק פונה אל המוח אלא גם נכנס וחודר היישר אל הלב.

את פני המבקר במוזיאון לאמנות השואה מקבל קיר אלכסוני, ועליו מבחר יצירות מהאוסף שיצרו אמנים שונים. בחללים האחרים תהיה התצוגה ערוכה על פי נושאים ותתמקד בדמות האדם ובנופים - נופי הגטו והמחנה, פנים וחוץ. לשלושה אמנים מוקדש במוזיאון מקום אישי: שרלוטה סלומון וקרל דויטש. בצמוד לחלל התצוגה ייפתח ארכיון ומרכז מידע ממוחשב לאמנות השואה ולאמנים שעוסקים בשואה. לכל אמן יהיה תיק, ובו ירוכז כל החומר הידוע עליו. המרכז מיועד גם למבקרים שירצו להתעניין באמן שיראו בתצוגה וגם לחוקרים שיבואו לעבוד במרכז על מחקריהם.

יצירת אמנות בתקופת השואה הייתה כרוכה בסיכון חיים, והאמנים – על סף כיליון גופני ונפשי - יצרו את יצירותיהן בחומרים שכמעט לא היו בנמצא, בזמן מועט ובתנאי חיים קשים מאוד. יצירות אמנות כאלה שרדו, אך בדרך כלל האמן שיצר אותן לא שרד.

החומרים שעליהם נוצרו העבודות הם על פי רוב נייר, פיסות דקות ומתפוררות, ויש לטפל בהם ולהחליפם. לפיכך התצוגה במוזיאון אינה תצוגה קבועה אלא תוחלף מדי כמה חודשים כדי שהחומרים שהוצגו תחילה באור יישמרו בחשכה. החלפה זו גם תאפשר להציג במוזיאון יצירות רבות יותר.

החוויה המזומנת למבקר הינה ייחודית גם בנושא השואה וגם מבחינה אמנותית, שכן היצירות אינן רק בבחינת תיעוד - בפיסות נייר אלו בא לידי ביטוי כוח יצירה מדהים בעוצמתו. האמן שיצר אותן ידע כי הייתה לו הזדמנות חד-פעמית ונדירה ליצור ובאותם קווים מעטים על הנייר ביטא את כל שביקש לומר.