![]() |
![]() |
||||
![]() |
|||||
![]() |
|||||
| המוזיאון לתולדות השואה |
![]() |
||||
|
ביתן לתערוכות |
|
|
◄ תערוכה חדשה:
כאן ביתי פרופ' חנה יבלונקה בשנת ה-60 למדינת
ישראל חיים בה כ-250,000 ניצולי שואה, כמחצית מהניצולים שהגיעו אליה מיום היווסדה.
סיפורם הדרמטי על אדמת הארץ – סיפור לא ידוע - הוא נושאה של תערוכה חדשה שנפתחה
ב-28 באפריל 2008 בביתן התערוכות ביד ושם. המילה "בחירה" היא מילה מרכזית לניצולים שעלו ארצה. עם תום מלחמת העולם השנייה בחרו מרבית הניצולים להתרכז בבניית חייהם, והם בחרו לעשות זאת בארץ ישראל – "הבית" בפיהם. עבור כמה מהם היה כל זה מאוחר מדי, והם לא הצליחו לשקם את חייהם אך רובם מצא כוחות נפש שלא ייאמנו. סיפורם הקיבוצי הוא סיפור של ניצחון אישי ואנושי. טביעות אצבעותיהם ניכרות בכל התחומים: בהתיישבות, בצבא, בתעשייה, בכלכלה, במשפט ובתרבות; יש בהם ציירים וגרפיקאים, משוררים וסופרים, ספורטאים ורקדנים, אנשי אקדמיה ואנשי רוח. רבים מהם נתפסים בציבור כישראלים ילידים. השפעתם חרגה זה מכבר מהתחום הפרטי אל התחום הציבורי והיום-יומי בחיי הישראלים. מיום שדרכו רגליהם על אדמת הארץ, פעלו הניצולים בשני מסלולים: המסלול הישראלי והמסלול של זיכרון השואה, מורשתם של הניצולים. במסלול הישראלי התמקדו הניצולים בטיפוח חזק וברור של ישראליותם כדי להימנות עם מעצבי התרבות הישראלית. במסלול של זיכרון השואה הם עסקו בהנצחה ובתיעוד. לאחר משפט אייכמן התלכדו שני מסלולים אלו למסלול אחד, עת נפנתה החברה הישראלית לאמץ את הניצולים אל חיקה והפכה את זיכרון השואה למרכיב מרכזי בזהות הלאומית. התערוכה הוקמה בזכות תרומתם הנדיבה של קרן משפחת אדלסון, ד"ר אנדרי וקרולין בולג (שווייץ), משפחת גיספה ומריסה דיפורטו (רומא וירושלים), אגודת ידידי יד ושם בשווייץ, איבון ושמואל גלר (מקסיקו), מרים גרטלר (גרמניה), היידי וולף קאופמן (ספרד), ד"ר אולינדה מ' דה קוסיטנובסקי (פרגוואי), הקרן הלאומית האוסטרית לקרבנות הסוציאליזם הלאומי, פרימדיה בע"מ (דרום אפריקה), רוטה ופליקס זנדמן (ארצות הברית), לזכרם של פרל, חיה ודבורה יבלונקה שנספו בגטו ורשה בכ' בניסן תש"ג. אוצרת התערוכה היא סגנית המנהלת של אגף המוזאונים יהודית שן-דן. הכותבת היא היועצת ההיסטורית של התערוכה. |
|
כל הזכויות שמורות © 2005 יד ושם - רשות הזיכרון לשואה והגבורה |