חסיה בורנשטיין

חסיה בורנשטיין היא אשת חינוך ומורה לאמנות במכללת תל חי.

חסיה בורנשטיין נולדה בשנת 1921 בגרודנו שבפולין. בשנת 1941 נכלאו יהודי העיר בגטו. חסיה בת ה-20 הייתה חברת המחתרת היהודית ועסקה בהדרכת בני נוער. בפעולות נהגה לקרוא ספרים ולדבר על עלייה והגשמה בארץ ישראל, תוך ניסיון לנטוע תקווה וכוח רצון בלבבות החניכים. במקביל סייעה לפליטים הרבים שהגיעו ממערב פולין וכן לניסיונות לארגן התקוממות בגטו. היא נשלחה לביאליסטוק, שם פעלה בצד הארי בזהות בדויה של נערה פולנית. לאחר מרד ביאליסטוק היתה קשרית בגדוד פרטיזנים ביערות ביאליסטוק. ביום עבדה כנערה פולנית אצל משפחה של קצין ס.ס. ובלילה הבריחה נשק, תחמושת, מזון ותרופות וריגלה עבור הפרטיזנים. כמו כן ארגנה עם יתר הקשריות תא של גרמנים שסייעו לפרטיזנים. היא הכינה עבור הצבא האדום מפה של ביאליסטוק, הודות לה נכבשה העיר ללא אבדות לצבא האדום. על כך הוענק לחמש הקשריות אות ההצטיינות הגבוה ביותר הניתן לאזרחים. לאחר המלחמה גילתה חסיה כי כל משפחתה נרצחה בשואה.

“הייתי נערה שצמחה בשומר הצעיר על אהבת האדם, על האמונה שהאדם הוא ביסודו טוב", מספרת חסיה. עם תום המלחמה פתחה חסיה את בית הילדים הראשון להצלת ילדים יהודים בלודז'. שנה וחצי נדדה עם הילדים דרך גרמניה וצרפת. באפריל 1947 עלתה על סיפון אניית המעפילים "תיאודור הרצל", כשהיא אחראית על למעלה מ-500 ילדים. האנייה נתפסה על ידי הבריטים ונשלחה לקפריסין, שם המשיכה חסיה לנהל את הפעילות החינוכית במחנה הנוער. לאחר כחצי שנה עלתה הקבוצה ארצה. עד היום היא בקשר חם עם חברי הקבוצה.

חסיה נישאה להייני ובנתה את ביתה בקיבוץ להבות הבשן. היא עבדה כמחנכת וכמורה לאמנות במכללת תל חי. לחסיה שלוש בנות, אחד עשר נכדים, שלוש נינות ונין.