ישראל גוטמן

פרופסור ישראל גוטמן הוא חוקר שואה בכיר והיה ראש המכון הבין-לאומי לחקר השואה ביד ושם.

ישראל גוטמן נולד בוורשה בשנת 1923. הוריו ואחותו הגדולה נספו בגטו ורשה. אחותו הקטנה, גניה, היתה בבית היתומים של יאנוש קורצ'אק ונספתה בטרבלינקה בגירוש הגדול של קיץ 1942. "גם ברבות הימים, כשעל אסונו זה יתווספו אסונות חדשים... לא ידהה בזכרונו אבדנה של גניה, והפצע הזה לא יגליד לעולם" (עדה פגיס, ימי אפלה, רגעי חסד, ע' 71). גוטמן היה חבר במחתרת היהודית בוורשה ובארגון היהודי הלוחם בעת מרד גטו ורשה, ואף נפצע בעת המרד, בקרב מול חיילים גרמנים, ואיבד את עינו. לאחר מכן היה גוטמן אסיר במחנות הריכוז מיידנק, אושוויץ ומאוטהאוזן. "חיי השפלה וייסורים בגטו, האקציות החוזרות ומותם של כל הקרובים לו עמדו כינו לבין תקוותיו לעתיד. על כן לא הילך בגדולות וחלם רק על שנה אחת בעולם החופש. לכל היותר שנתיים" (שם, ע' 121).

בתום מלחמת העולם השנייה היה גוטמן פעיל בארגון הנוער היהודי והציוני באוסטריה ובאיטליה וייסד את קיבוץ אביב באיטליה. בשנת 1946 עלה לישראל והיה לחבר בקיבוץ להבות הבשן שם התגורר עד לשנת 1971. בשנים אלה גם החל בכתיבתו ההיסטורית. ב-1961 העיד במשפט אייכמן וכשנתיים לאחר מכן יצא לאור ספרו "מרד הנצורים", עליו זכה בפרס שלונסקי לספרות. מזכירות "הקיבוץ הארצי" החליטה להעניק לו שי על מפעלו זה, והוא ביקש ללמוד באוניברסיטה העברית בירושלים. ראש החוג לתולדות עם ישראל עודד אותו להתמסר לחקר תקופת השואה.

ב-1975 קיבל גוטמן תואר דוקטור לפילוסופיה מטעם האוניברסיטה העברית על חיבורו "תנועת ההתנגדות והמרד המזויין של יהודי ורשה על רקע חיי הגטו 1939-1943". ספרו בנושא זכה בפרס יצחק שדה למחקר צבאי. הוא היה ראש המכון ליהדות זמננו באוניברסיטה העברית, ו"האנציקלופדיה של השואה" היא אחד ממפעליו המרכזיים. ישראל היה ממייסדי "מורשת" – בית עדות ע"ש מרדכי אנילביץ, וחבר מערכת כתב העת "ילקוט מורשת".

פרופ' גוטמן הוא ד"ר הונוריס קאוסה של אוניברסיטת ורשה ושימש חבר בהנהלת בהנהלת המוזיאון להנצחת השואה בוושינגטון. בין השנים 1993-1996 היה ראש המכון הבין-לאומי לחקר השואה ביד ושם, ובין 1996-2000 היה ההיסטוריון הראשי של יד ושם. החל משנת 2000 פרופ' גוטמן משמש יועץ אקדמי של יד ושם. הוא חבר במועצת יד ושם, בהנהלת המכון הבין-לאומי לחקר השואה, בוועדה המדעית של יד ושם, ובמערכת יד ושם – קובץ מחקרים. ספרו "השואה ומשמעותה" (עם חיים שצקר) הינו ספר לימוד מרכזי וראשון מסוגו בהוראת השואה בבתי הספר התיכוניים בישראל.

"חלמתי לשרוד את השואה ולבנות את המדינה ועכשיו בכל מאודי אני מייחל לשלום בינינו לבין שכנינו" (ימי אפלה, רגעי חסד, ע' 218).

ישראל גוטמן נישא לעירית (הנרייטה) ז"ל, ונולדו להם שלושה ילדים ושלושה נכדים. בשנת 1971 נהרג בנו נמרוד בעת שירותו הצבאי.