מרדכי (מוטק'ה) אלדר

מרדכי אלדר, איש צבא, סיים את שירותו הצבאי בדרגת אלוף משנה.

מרדכי נולד בקימפולונג לה טיסה שבטרנסילבניה, רומניה, בשנת 1929. במאי 1944 נשלח מוטק’ה בן ה-14 עם משפחתו החרדית מגטו סלטינה לאושוויץ. הוריו נרצחו בתאי הגזים ומוטק'ה שרד את מחנות הריכוז וההשמדה אושוויץ, זקסנהאוזן, מאוטהאוזן וגונסקירכן. עם שחרורו במאי 1945 שב מוטק’ה לביתו בטרנסילבניה, וביולי 1947 עלה על אניית המעפילים "אקסודוס" שהוחזרה לאירופה.

לאחר קרוב לשנה בגרמניה הגיע מוטק’ה לארץ באנייה "קדמה". הוא התגייס לצבא ונפצע בראשו באחד מקרבות מלחמת השחרור באזור חולדה. הוא שירת בצה"ל כשלושים שנה ומילא תפקידי פיקוד בבסיסי הדרכה של צה"ל, בהם בה"ד 1 ובית הספר לפיקוד ומטה (פו"מ). במלחמת יום הכיפורים היה מרדכי מפקד אגד תחזוקה של אוגדת סיני. מרדכי השתחרר בדרגת אלוף משנה. "קשרתי את גורלי בצבא. אמרתי שאתרום את חלקי לכך שיהיה צבא חזק ושתהיה מדינה חזקה."

שנים רבות לא דיבר מרדכי על חוויותיו מתקופת השואה. הוא הסביר זאת כך: "בהגיעי לארץ נתקלתי ביחס מזלזל, מתנשא ופוגע כלפי ניצולי השואה ("סבון", "למה נתתם שיובילו אתכם כצאן לטבח?", "גח"ליץ" ועוד). רציתי למנוע מעצמי ומילדי את הסטיגמה אשר הדביקו לניצולי השואה ולילדי הניצולים. בכל פעם שניסיתי לעסוק בנושא נגרם לי סבל רב." רק בשנים האחרונות, ובלחץ בני משפחתו, החל מרדכי לספר על חוויותיו בשואה.

"ביום השואה בשנת 2000 עמדתי בראש משלחת "צוות" במצעד החיים. ביקרתי בבירקנאו לבוש מדי צה"ל ועטור דרגות אל"מ, פסעתי ממחנה אושוויץ לבירקנאו. במסגרת הטקס המרכזי הדלקתי משואה על חורבות קרמטוריום מספר אחד, במקום שבו, קרוב לוודאי, נרצחו בני משפחתי בערב שבועות תש"ד, ה-26 במאי 1944. קראתי קטע שהכנתי מראש לביקור, ברמפה שאליה ירדתי מהקרון ובה עברתי את הסלקציה הראשונה. כל חברי המשלחת הגדולה הכפולה – המשלחת הצבאית ומשלחת משרד החוץ – בכו יחד אתי."
(מרדכי אלדר, אמונה שנגוזה עם משפחתי בתופת, ע' 6, 157)

למוטק’ה שני בנים ושישה נכדים.