משה זנבר

משה זנבר, נגיד בנק ישראל לשעבר, מבכירי הכלכלנים בשירות הציבורי.

משה זנבר (זנדברג) נולד בשנת 1926 בק'צקמט, הונגריה. במרס 1944, עם כיבוש הונגריה על ידי הגרמנים, גויס משה בן ה-18 לפלוגות העבודה של הצבא ההונגרי ולאחר מכן הוסגר לגרמנים. "ראיתי שהברירה היא או להיאחז בחוקי החברה המקובלים או לקבל את חוק הטבע, את חוק חיית הפרא, אשר לפיו הכל מותר כדי להבטיח את החיים. לפי חוק זה גניבה ורצח אינם פשע, כי אם אמצעי להבטחת החיים. אם לא אגנוב אני – יגנבו ממני. אם לא אהרוג – יהרגוני. החלטתי למות כבן-אדם ולא כחיה."

הוריו של זנבר נרצחו בשואה והוא שרד את מחנות דכאו ומילדורף-ואלדלאגר. כאשר שיחרר הצבא האמריקני את שרידי המחנה, באפריל 1945, היה זנבר עור ועצמות. "עמדתי כבר על סף המוות, כוחותי עזבוני ופעמים אחדות ביום נפלתי בלי שמישהו היה נוגע בי – אולם... ברצון עז החלטתי להמשיך את מלחמת הקיום."

במרס 1948 הגיע זנבר לארץ ישראל, בעיצומם של קרבות מלחמת העצמאות. לאחר אימונים קצרים הגיע לחזית לטרון, שם נפצע קשה בקרב. לאחר שחרורו מצה"ל, בשנת 1949, למד זנבר כלכלה באוניברסיטה העברית. הוא כיהן בתפקידים ממשלתיים בכירים בתחומי הכלכלה, ביניהם שר המסחר והתעשייה בפועל ונגיד בנק ישראל. הוא כיהן כנשיא לשכת המסחר הבינלאומית בארץ, היה חבר בהנהלת לשכת המסחר העולמית ואף הוזמן לייעץ לאגף התקציבים של האו"ם. זנבר יזם מפעלים רבים לקידום הקשרים הבינלאומיים של ישראל, וכן התרבות, האמנות והספורט.

זנבר הקדיש זמן רב לפעילות למען ניצולי שואה, ושימש בין השאר כיו"ר מרכז הארגונים של ניצולי השואה בישראל וכיו"ר הוועד המנהל של ועידת התביעות.

בכנס היסוד של המועצה הציבורית בנושא "תרומתם של ניצולי השואה למדינת ישראל" אשר זנבר מכהן בראשה, אמר: "אנחנו כבר ידענו מה זה מוות. ובידיעת הדבר הזה התנדבנו לבוא ולהיאבק על הקמת המדינה. זה לא קרה לנו... יזמנו את זה, בחרנו בזה."

משה נשוי לברכה ולהם שתי בנות ושישה נכדים.