"לא נהפכנו לשונאי אדם ולשוחרי נקם על דם נקיים... בחרנו בחיים.
שיקמנו את עצמנו, השתלבנו במאבק להקמת מדינת ישראל ותרמנו לחברה בישראל."
(מתוך "מנשר הניצולים")*

אין זה מובן מאליו שניצולי השואה, אשר חוו את השבר והאובדן הגדול, בחרו בחיים. סביר היה שלאור אסונם יבקשו הניצולים לנקום או לטבוע ביגון משתק. אך הניצולים, שרובם בחרו להתחיל התחלה חדשה בארץ ישראל (ואחר כך במדינת ישראל), השתלבו בחברה הישראלית ותרמו לה תרומה רבת משקל בכל תחומי העשייה והיצירה: בצבא ובביטחון, בחקלאות ובהתיישבות, במדע, בתרבות, בכלכלה, במשפט, באמנות ועוד...

הניצולים כרכו את שיקום חייהם האישיים במפעל הלאומי. הם התגייסו לצבא וחרפו נפשם על הקמתה והגנתה של המדינה, הקימו יישובים חדשים, פיתחו את החקלאות ואת התעשייה, עסקו באמנות ובמדע, השתלבו במערכת המשפט ובאקדמיה והשפיעו על עיצובה וביסוסה של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית.

ניצולי השואה נשאו ועודם נושאים על כתפיהם את משא הזיכרון. נוכחותם של העדים שראו את המראות וחוו את האירועים בחברה הישראלית מעניקה לזיכרון תוקף מוסרי. הניצולים מהווים את עמוד השדרה של הזיכרון ושל הנצחת השואה במדינת ישראל. הם היו הראשונים לתעד את שנות האימה וגם היום ממשיכים לספר ולתעד את הזיכרונות הכואבים ולמלא אחר הציווי "זכור".

"כשאנו, ניצולי השואה שהזיכרון צרוב בבשרנו, באים להעביר את לפיד שליחות הזכירה לדורות הבאים,
אנו מעבירים עמו גם את המסר היהודי שהזיכרון צריך להוליד למעשה ולמחויבות מוסרית.
הוא צריך להיות הבסיס לפעולה ומקור הכח ליצירת עולם טוב יותר."
(מתוך "מנשר הניצולים")*

30 ניצולי השואה שסיפוריהם מוצגים בתערוכה משקפים את תרומת הניצולים לחברה הישראלית במגוון תחומים.
סיפורים אלו אינם מייצגים את מלוא היקפה ומורכבותה של תרומת ניצולי השואה למדינת ישראל, אלא מהווים רק מגוון סמלי מבין מאות אלפי ניצולי השואה בישראל. בעתיד יתווספו לתערוכה סיפוריהם של ניצולים נוספים.

* מנשר הניצולים הוקרא על-ידי צבי גיל - ניצול שואה, סופר ועתונאי, בטקס שחתם את הכנס הבינלאומי על "מורשת ניצולי השואה – ההשפעות האתיות והמוסריות לאנושות", כקריאה לעולם כולו. הטקס נערך בבקעת הקהילות ביד ושם ביום ה', כ"ט בניסן תשס"ב, 11 באפריל 2002