רות בונדי נולדה בפראג, צ'כוסלובקיה, בשנת 1923. לאחר כיבוש צ'כיה על ידי הגרמנים ב-1939, עבדה כפועלת חקלאית. היא נכלאה בגטו טרזין ובדצמבר 1943 גורשה למחנה אושוויץ-בירקנאו, שם טיפלה בילדים בגיל הרך שנשלחו לאחר מכן אל מותם. ביולי 1944 הועברה למחנות עבודה שונים באזור המבורג. עם שחרורה באביב 1945 במחנה ברגן בלזן, שקלה רות 35 קילו. היא חלתה בטיפוס הבהרות. הוריה נספו בשואה.

לאחר שחרורה שבה רות לפראג. עם הקמת המדינה הצטרפה לגח"ל (גיוס חוץ-לארץ) ועלתה לארץ. "ב-31 בדצמבר 1948, בשעות אחר הצהריים, עלה באופק רכס גבעות נמוך, שמאחוריו ציפיתי לראות את הרי הכרמל. רק כאשר נכנסנו לנמל חיפה הבנתי שזה הכרמל עצמו, ושמדינת ישראל במציאות תהיה שונה מאד מארץ ישראל שהיתה כנגד עיני בגלות. [...] בדרך לבסיס סרפנד עצר הנהג, אחרי ששמע את קריאות ההתפעלות, ליד פרדס, ונתן לנו לאסוף מן הפרי שנשר: תפוחי זהב מתגלגלים על האדמה ואיש לא טורח להרים אותם! כולנו, חיילות צה"ל לעתיד, מילאנו את הכיסים בתפוזים, ובאוטובוס קילפנו אותם, נשמנו את ריחם ואכלנו אותם לאט לאט: היה להם טעם של ארץ ישראל הנכספת, כפי שהצטיירה לי בשנות האפלה" (שברים שלמים, ע' 89).

בארץ השתלבה בונדי בתחומי העיתונאות, הכתיבה והתרגום. היא עבדה 30 שנה בתחום העיתונות בישראל ובין ספריה קובץ מחקרים העוסקים בתולדות יהדות צ'כיה וכן ארבע ביוגרפיות: "אדלשטיין נגד הזמן", על יעקב אדלשטיין, זקן היהודים בגטו טרזיינשטט; "השליח - חייו ומותו של אנצו סרני" (האישה הראשונה שזכתה בפרס יצחק שדה לספרות צבאית); "פליקס - פנחס רוזן וזמנו"; ו"שיבא - רופא לכל אדם", על ד"ר חיים שיבא.

בונדי נמנית עם מייסדי בית טרזין בגבעת חיים איחוד. היא פרסמה מחקרים היסטוריים וזכתה בפרסים רבים. היא האישה הראשונה שזכתה בפרס סוקולוב לעיתונות וכן זכתה בפרס ראש הממשלה לסופרים עבריים, פרס בוכמן לחקר השואה וכן פרס שרת החינוך והאמנויות על תרגום "שירתתי את מלך אנגליה" של בוהומיל הראבל, מצ'כית. כמו כן תרגמה בונדי מעל 30 יצירות מהספרות הצ'כית.

בונדי הייתה נשואה לעיתונאי רפאל בשן. בתם היא העיתונאית טל בשן, ולה נכד ונכדה, שניהם בצבא.