ישראלה הרגיל (הרניק) נולדה ב-1938 בברודי, פולין. הוריה היו מורים ומוסיקאים: אמה ניגנה בפסנתר ואביה ניגן בכינור ועבד כמורה בבית ספר יהודי. ברודי נכבשה בידי הגרמנים ב-1 ביולי 1941. ב-15 ביולי זומנו כ-250 משכילים יהודים על ידי הגסטפו לכיכר העיר, בהם אמה של ישראלה. הם עונו במשך יומיים ולאחר מכן נרצחו וגופותיהם הוטלו לבורות ליד בית הקברות היהודי.

ב-1 בינואר 1943 רוכזו כ-6,000 יהודי ברודי בגטו. ישראלה הוברחה והוסתרה בביתם של יאצנטי (יאצק) מיקלאשווסקי, ידיד המשפחה, אשתו מריה ובתם ולאדיסלאווה (ולאדזיה). שמה של ישראלה שונה לאווה מיקלאשווסקה. "קראתי להם 'דוד' ו'דודה'", מספרת ישראלה, "היה לי סיפור כיסוי: אני קרובת משפחתם והגעתי אליהם לאחר שהורי נהרגו בהפצצות."

ערב נסיעתה לקרקוב עם משפחת מיקלאשווסקי ביקרה ישראלה אצל אביה, שהסתתר בבונקר בכפר סמוך. כשנפרדה ממנו, נאסר עליה להגיד לו שהם עוזבים את ברודי. בקרקוב התגוררה עם משפחת מיקלאשווסקי. היא נשלחה לגן ילדים של נזירות והסתובבה ברחובות בזהות בדויה של נוצריה. ב-19 בינואר 1945 שוחררה קרקוב על ידי הצבא האדום.

אביה של ישראלה ברח מן הבונקר לאיזור הרוסי והתגייס לצבא האדום ולאחר סיום המלחמה מצא את בתו, כארבע שנים לאחר פרידתו ממנה.

"בפברואר 1946 עזבתי את בני משפחת מיקלאשווסקי. נפרדתי מהכומר הקהילתי שלי בקרקוב. הוא לא ידע שאני יהודיה וצייר לי בעפרון, בספר הזיכרונות שלי, ראש של ישו עם נזר קוצים וטיפות דם. כהקדשה כתב: 'לתלמידתי המצטיינת, אווניה (בלי י') [אווה]' ואמר לי: 'תמיד תוכלי לפנות לישו. הוא תמיד יוכל לעזור לך.'"

לאחר תקופה קצרה בבית ספר עברי ובתנועת 'גורדוניה', בנובמבר 1948 עלו ישראלה ואביה לישראל. האב, קלמן, נפטר כארבע שנים לאחר עלייתם ארצה.

לאחר תקופה קצרה בתל אביב עברה ישראלה לקיבוץ רמת יוחנן שם הייתה עשר שנים.

כל חייה עסקה בעיצוב ובאמנות, ויצירותיה הוצגו בתערוכות רבות. יצירות אחדות נמצאות בארכיון המוזיאון לאמנות של יד ושם.

יד ושם הכיר במציליה של ישראלה, יאצנטי, מריה וולאדיסלאווה (ולאדזיה) מיקלאשווסקי, כחסידי אומות העולם. ישראלה שמרה עמם על קשר הדוק כל השנים וכיום, לאחר פטירתם, היא בקשר עם שני ילדיה של ולאדזיה.

ישראלה נשואה לדורי ולהם 3 בנות ו-5 נכדים.