אד מוסברג נולד בקרקוב, פולין, בשנת 1926. עם הקמת גטו קרקוב במרס 1941, גורשו אליו אד ובני משפחתו. ב-13 במרס 1943 נשלח למחנה פלשוב. הוא עבד במשרדו של מפקד המחנה אשר השקיף על המחנה מלמעלה ונאלץ לחזות ברציחתם של אסירים רבים בהם בני משפחתו.

ממחנה פלשוב הועבר למחנה מאוטהאוזן שבאוסטריה, בו הוכה כמעט עד מוות בידי אחד השומרים. "החשבת עצמך בר-מזל אם הייתה לך עבודה. הייתי נער חזק ולא פחדתי לנסות דבר", סיפר אד, "במחנה מאוטהאוזן עבדתי במכרה האבנים. היה עלי לטפס 186 מדרגות מעלה ולרדת בהן מטה בעודי סוחב סלע. אם היית עוצר לרגע, היית נורה או מושלך מהצוק אל מותך." כאשר התקרבו הכוחות האמריקנים, ריכזו השומרים הגרמנים אסירים ממחנה מאוטהאוזן במערה וביקשו לפוצץ אותה. האסירים ואד ביניהם, ניצלו כיוון שחומר הנפץ לא פעל. "מזל היה הגורם שבזכותו שרד מי ששרד" סיפר אד.

ב-5 במאי 1945 שוחרר. אד נותר השריד היחיד מכל בני משפחתו. בשל חולשתו נאלץ לשהות זמן מה באיטליה לפני ששב לקרקוב, עיר הולדתו. בקרקוב פגש אד את ססיל, ניצולת שואה ילידת העיר שאיבדה אף היא את כל בני משפחתה בשואה, מלבד אביה. אד וססיל עברו לבלגיה, שם נישאו.

ב-1951 הגיעו אד וססיל לארצות הברית, שם עשה חיל בעסקיו. לזוג שלוש בנות, והם מקדישים את זמנם לקהילה היהודית, לאיתורם של אוצרות תרבות יהודיים רבים שאבדו בשואה, לשיקומם ולשימורם. בין אוצרות אלה נמצאים ספרי תורה שניצלו מהשמדה בשואה וכיום הם שמורים ואף מוקראים בבתי כנסת רבים בארצות הברית ובישראל. כמו כן הוא מסייע למחקר בנושאים הקשורים בשואה. "אני חש שזו חובתי לספר... לאחרונה התחלתי להעיד על קורותי בשואה כיוון ששורותינו, שורות הניצולים, מידלדלות."

אד וססיל מוסברג, חברי האגודה האמריקנית למען יד ושם, הם בין זוכי "פרס יד ושם להנצחה", שהוענק להם על מחויבותם לשימור הזיכרון.