המכון הבין-לאומי לחקר השואה

שני ילדים בגטו קובנה, ליטא
הפורט התשיעי אשר שימש מקום רצח המוני. קובנה, ליטא

המכון הבין-לאומי לחקר השואה, החל במחקר חשוב זה של עדויות ליטא מתוך הכרה בחשיבותן הרבה של עדויות הניצולים. המטרה היא לתעד ולחקור את רצח היהודים בליטא במהלך מלחמת העולם השנייה.

מיד לאחר המלחמה הוחלט לתעד באופן ממוסד את עדויות ניצולי השואה במחנות ששוחררו והאוסף הגדול ביותר של עדויות שנאסף בידי יחידים הוא האוסף של לייב קוניוחובסקי (Leyb Koniuchowsky ) בן העיר הליטאית אליטוס (Alytus), ניצול גטו קובנה (Kaunas).

ליטא היא בין הארצות שבהן נספו המספר הגדול ביותר של קרבנות יהודים בשואה. מתוך כרבע מיליון יהודים שחיו בגבולות 1941, רק כ-8,000 זכו לראות את סוף הכיבוש הנאצי. לניצולים אלו יש להוסיף בין 8,000 ל-15,000 איש שברחו בראשית הכיבוש הנאצי אל שטחי ברית-המועצות. בעוד ההשמדה של יהודי וילנה וקובנה קיבלה תשומת לב ניכרת, האמין לייב קוניוחובסקי, כי לגורל הקהילות היהודיות בכפרים לא ניתנה תשומת לב רצינית. הוא היה מודע לחשיבות התיעוד המהיר ולכן אסף זיכרונות של עדי ראייה מיד עם שחרורם. הוא אסף מעל 150 עדויות שנכתבו על 1,683 דפי פוליו ו- 157 תצלומים של בני אדם, בורות הריגה, מצבות זיכרון ו-13 מפות. העדויות העשירות הללו מעניקות הסבר מדויק על השמדת 171 קהילות יהודיות בליטא. החלק הגדול ביותר של המידע שאסף עוסק בכפרים או בערים קטנות. הייחודיות של העדויות שנאספו על ידו היא בעובדה שהעדויות מאפשרות לנו ללמוד על השואה בליטא מנקודת מבט מקומית ואזורית.

עדויות אלה מעניקות את נקודת המבט של הניצולים ומראות באיזה מידה השפיע המצב בליטא על הדינמיקה של הפיתרון הסופי. קוניוחובסקי  החל לראיין ניצולים בליטא מיד בתום המלחמה והמשיך  את מפעל התיעוד במשך ארבע שנים נוספות בפולין ובגרמניה. החלק הארי של העדויות נאסף בין נובמבר 1946 לאוקטובר 1948 בחסות האיחוד הליטאי היהודי באזור האמריקאי. בתוקף תפקידו זה נסע קוניוחובסקי לאורכה ולרוחבה של גרמניה הכבושה, רשם עדויות של ניצולים במחנות העקורים באד זלצשלירף ( (Bad Salzschlirf, פולדה (Fulda), פלדפינג (Feldafing), באד רייכנהל (Bad Reichenhall), מינכן (Munich), לנדסברג (Landsberg), רוזנהיים (Rosenheim), צלסהיים (Zeilsheim), ויילהיים (Weilheim ) ומינכנברג ביי קאסל (Moencheberg bei Kassel).

רוב העדויות שתועדו בידי קוניוחובסקי הן עדויות קבוצתיות, כלומר עדויות קולקטיביות של אנשים בני עיר מסוימת המספרים את אותו הסיפור מנקודות מבט שונות. הדיוק ההיסטורי היה מאד חשוב לקוניוחובסקי, ולאחר מתן העדות הוא קרא בקול  באזני המעיד את העדות כדי לאשר דיוקו. בנוסף, הוא ביקש מהמעידים לקרוא ולחתום על כל דף ודף של העדות, והעדות והחתימה אושרו על ידי נציגים אדמיניסטרטיבים של המחנה. יתרה מזאת, העובדות, השמות והתאריכים של קהילה מסוימת שהוזכרו על-ידי עד ראייה אחד,  הושוו והוצלבו עם עדויות נוספות על אותו אזור. כתוצאה מכך, העדויות מאמתות בקביעות אחת את השנייה ונבדלות רק בפרטים מינוריים המשקפים את החוויה של האדם האינדיבידואלי. הן מציעות הסתכלות מעניינת על תפיסת האנשים את המצוקה שלהם. חשוב לזכור שבעוד הפליטים היו מעודכנים בפרטים מדויקים לגבי אירועים שהתרחשו בכפר שלהם, התיאורים הופכים להיות מהוססים כאשר המעיד מתאר אירועים שהתרחשו בערים וכפרים שכנים. המעידים היו פעמים רבות היהודים היחידים שנותרו בחיים על מנת לספר את הסיפור, חלקם ראו את הגירוש במו עיניהם בעוד שאחרים העידו על בסיס פרטים ששמעו מפי הכפריים שהיו עדים לזוועות שהתרחשו בכפרים שבהם האוכלוסייה היהודית הושמדה כליל. היות והעדויות נרשמו בשנים שלאחר המלחמה, המראות היו טריים בזיכרונם. הם זכרו תאריכים, תיארו בבהירות מה הדאיג יחידים ומשפחות בקהילה שלהם, הם זכרו את שמות היהודים שעונו ונרצחו וגם של הרוצחים, שאת חלקם הכירו היטב ואחרים הם הכירו רק בשם.  בנוסף, בעוד העדויות הגרמניות והליטאיות נכתבו בשפה שאינה אישית, המסתירה את האכזריות של הגירוש, הניצולים מתארים את אותם האירועים עצמם בצורה אישית ומוחשית. חשיבותם מונחת בעובדה שהם לא הסתירו את היחס הברוטאלי.

במהלך השנים האחרונות מוביל המכון הבין-לאומי לחקר השואה מפעל מחקרי על עדויות של ניצולים בליטא. העדויות שנותחו ונחקרו נבחרו מתוך 150 העדויות של לייב קוניחובסקי הנמצאות ביד ושם. כל העדויות נכתבו ביידיש בכתב ידו של. קןניוחובסקי ואורגנו על-פי נושאים מרכזיים: מידע בסיסי על השואה, תחילת הכיבוש, עבודות כפייה, שוד הרכוש, גטאות ומחנות ריכוז, גירוש והשמדה, האוכלוסייה המקומית והבוגדים. כל נושא נידון במסגרות שונות שסודרו בסדר אלפביתי. בעוד השואה בקהילות הגדולות של ליטא – וילנה וקובנה נחקרו לפרטיהם, הרי גירושם של היהודים ממחוזות אחרים עדיין לא נחקר דיו. המחקרים המעטים הקיימים מבוססים כמעט בשלמותם על עדויות הבוגדים. המחקר שלנו ממלא את החסר על-ידי העמקת הידע על בסיס האוסף של קוניוחובסקי. העדים מעידים על כפרים במחוזות הבאים: אליטוס (Alytus), בירזאי (Birzai), אישישקי (Eishishkiai),קידני (Keidainiai), קובנה (Kaunas), קרטינגה (Kretinga), לזדי (Lazdijai), מרייאמפולה (Marijampole), מז'יק (Mazeikiai), פוניבז' (Panevezys), רסין (Raseiniai), רקישוק (Rokishkis), סטקי (Stakiai), שאולטוי (Shiauliai), סוונציאני (Shvencionys), טאורגה (Taurage), טלשי (Telshiai), טרוקי (Trakai), אוטונוס (Utena), וילקומיר (Ukmerge), וילקובישק (Vilkavishkis), וילנה (Vilnius) וזרסאי (Zarasai).

באמצעות המחקר נחשף חלקם של הליטאים ברצח,  וממי שעמדו מהצד הם הפכו למשתפי פעולה מובהקים ברצח היהודים, ששיתוף הפעולה שלהם חתם את גורלם של היהודים. נעשה ניסיון לחשוף את זהותם של יוזמי ההשמדה ושל המוציאים לפועל של הרג היהודים ולהבין את המניעים ואת התגובות של האוכלוסייה. אף-על-פי שקיימות סתירות בין עדויות הניצולים, ערכן חשוב ביותר מפני שהמעידים יכלו לזהות את האנשים שהשפילום, גירשו אותם מבתיהם, ורצחו את משפחתם. העדויות באוסף הזה אינן מתיימרות להציג את המציאות בצורה אובייקטיבית אלא מציגות את האירועים מהפרספקטיבה של הניצולים.

העדויות הללו והמידע שנאסף עתידות לראות אור בשפה האנגלית.